סגן הנשיאה יגאל פליטמן
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת אורנית אגסי; ב"ל 10582/09), בו נדחתה תביעת המערער כנגד החלטת המשיב (להלן -
המוסד) לשלול את גמלת הבטחת ההכנסה שקיבל בשל נכסיו ובשל אי שיתוף פעולה.
רקע עובדתי
2. בית הדין האזורי פירט בפסק דינו את העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, כדלקמן:
א. המערער גר במחנה פליטים שועפט, וביתו בנוי על קרקע בבעלות אונר"א.
ב. הוריו של המערער קיבלו מאונר"א בשנת 67' או בסמוך לכך, את המגרש המפורט בחוות דעת השמאי.
ג. אמו של המערער בחיים ואביו נפטר.
ד. המערער גר היום בקומה השלישית ובקומה הרביעית, זו שמעל החנויות, גר בנו של המערער. בקומה השנייה גרה משפחת ג'ומג'ום, אשר רכשה את הדירה מהמערער ובנו. טרם מכירת הדירה לג'ומג'ום התגורר המערער בקומה השנייה.
ה. המערער קיבל גמלת הבטחת הכנסה מהמוסד החל מחודש נובמבר 2004.
ו. ביום 22.9.2008 הודיע המשיב למערער על הפסקת תשלום הגמלה, ועל היווצרותו של חוב בסך 73,035 ש"ח בגין תשלומי העבר. המוסד החל לקזז את סכום החוב מקצבת הילדים שמקבל המערער. מכאן תביעת המערער.
פסק הדין האזורי
3. בית הדין האזורי קבע כי הפלוגתאות העיקריות בתיק הן אלה:
א. האם בדין נדחתה תביעת המערער בשל אי שיתוף פעולה ואי מסירת מסמכים שנדרשו על ידי המוסד לגבי הדירות והחנויות?
ב. האם המערער היה בעליה של הדירה שנמכרה למשפ' ג'ומג'ום, והאם יש ליחס לו את שווי הזכויות בדירה בה מתגורר בנו והחנויות?
4. יצויין, כי לבית הדין האזורי הוגשה חוות דעת של שמאי מקרקעין מטעם המוסד, מר גיורא אנגלהרט.
5. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי אין חולק כי הקרקע עליה נבנה המבנה ניתנה בסמוך לשנת 67' לאביו של המערער ע"י אונר"א, וכי הבעלות על הקרקע היא של אונר"א. כמו כן אין חולק כי כל השנים נתנה אונר"א היתרים למשפחת המערער (אביו, המערער, אחיו ובנו) לבנות על הקרקע, ולהמשיך ולהוסיף בנייה במהלך השנים. בית הדין הפנה לפסקי דין אזוריים אחרים בהם נפסק בנסיבות דומות כי כי יש לראות בתובע הבטחת הכנסה כבעלים של נכסים אשר נבנו על קרקע של אונר"א בשועפט, וכי נעשו בנכסים אלו עסקאות כבעלים לכל דבר.
6. בעניין הבעלות על הנכסים קבע בית הדין האזורי, כי מהעובדות שפירט המערער בהצהרותיו למוסד, כמו גם בחקירותיו, תצהירו ושאר המסמכים, עולה כי המתחם בו נבנו הדירות שבמחלוקת, הידוע כמתחם 464, הינו קרקע שנתנה אונר"א לאביו של המערער. אביו של המערער הוריש את הקרקע ליורשיו, בהתאם לצו הירושה שניתן, כך שלמערער חלקים בשטח אונר"א. עוד קבע בית הדין, כי מהעדויות והמסמכים עולה כי אונר"א לא הפקיעה את הקרקע מידי היורשים לאחר מות האב, אלא ההיפך - אפשרה למערער ולבנו להמשיך ולבנות על הקרקע, ואף אפשרה למערער ולבנו למכור את הדירה בקומה השנייה, אותה בנה המערער ואף התגורר בה, לצד שלישי. מכאן הסיק בית הדין קמא כי יש לראות בהתנהגות אונר"א במתן היתרי הבניה על שם המערער וכן ההרשאות שניתנו לביצוע העסקאות שנעשו בקרקע במתחם כמנהג מחכיר, ואילו המערער ומשפחתו כחוכרים ובעלי זכויות בקרקע.
7. בית הדין קבע, כי מצא את גרסאותיהם של המערער ושל בנו בנוגע לזכויות שיש להם בנכס, בלתי מהימנות, מגמתיות ומתחמקות. המערער סתר את עצמו מספר רב של פעמים במהלך חקירתו אל מול תצהיריו ואמירותיו לפקידי המוסד ולחוקריו. כך, למשל, הודה המערער, בטרם הבין את משמעות דבריו, כי הדירה בקומה השנייה נבנתה על ידו ועבורו, כי הוא זה שמכר אותה יחד עם בנו לג'ומג'ום, וכי המערער ובנו חלקו את כספי התמורה, כך שהמערער בנה את דירתו בקומה השלישית במחצית מהסכום ובנו בנה את הקומה הרביעית. בנוסף, המערער הציג מסמכים ואף הודה לאחר חקירה ארוכה כי היתרי הבניה של אונר"א הוצאו על שמו, זאת בניגוד לאמור בתצהירו כי האישור ניתן על שם בנו.
8. עוד עלה מעדותו של המערער, כי למרות גרסתו כי מדובר בשני מבנים נפרדים, מחוות דעת השמאי, התמונות והעדויות עלה כי מדובר במבנה אחד בעל שני אגפים שמחוברים ביניהם, ומתחת לאחד האגפים חוצה כביש צר. בית הדין לא קיבל את טענת המערער בעניין זה, לפיה הכביש מפריד בין הנכסים וכי מדובר למעשה בשני בניינים שונים, אלא קבע כי מדובר במתחם קרקע אחד שנתנה אונר"א לאביו של המערער, ואשר חולק בין היורשים, כך שבחלק אחר במתחם בנו אחיו של המערער, ואילו המערער ומשפחתו בנו את הקומה השלישית, את האגף הנוסף של החנויות ואת דירת הבן.
9. נוכח מכלול העדויות והראיות קבע בית הדין האזורי, כי המערער הוא בעל הזכויות בדירה בקומה השנייה שנמכרה לג'ומג'ום, בקומה השלישית, וכן בבניית החנויות והדירה של בנו. בית הדין קבע כי חוות דעתו של המודד מהווה חיזוק למסקנה זו, אשר ביקר במקום עבור הכנת השמאות למוסד, והעיד כי מדובר בנכס אחד שהוא יחידה עם שני אגפים המחוברים עם גרם מדרגות.
10.באשר לחוות דעתו של השמאי ושל המודד מטעמו קבע בית הדין האזורי, כי עדויותיהם היו אמינות ביותר, והסבירו באופן מפורט ומדויק את המבנה, את תיאור המקום ואת הזכויות בנכס. זאת ועוד. מהחקירות עלה כי נסיונות מספר של המודד מטעם השמאי להיכנס לדירות ולחנויות ולהעריכם נענו בשלילה, בטענה כי דירות אלו נמכרו על ידי המערער, ולפיכך לא ניתן להיכנס אליהן. בית הדין קבע, כי השמאי, בעת עריכת השומה במגבלות שהמערער הציב לו וחוסר שיתוף הפעולה מצידו, העריך את המבנה על שני אגפיו לפי שטחם החיצוני, תצלומים ותשריט, ובחן את שווי הזכויות כפי המקובל באזור זה בשועפט, תוך שלקח בחשבון כי מדובר בקרקע של אונר"א, וכן את מצב המבנה ועלויות הבנייה. בנוסף עמדה בפני השמאי הצהרת המערער לגבי שווי מכירת הדירה בקומה השנייה לג'ומג'ום בשנת 2004.
11.לפיכך קבע בית הדין האזורי כי אין לקבל את טענות המערער לגבי חוות דעתם של המודד ושל השמאי, שכן לא מצא כל פגם בשומה שהוגשה ואשר נערכה על פי כללי לשכת השמאים ובמגבלות שהציב המערער לעריכתה. עוד הוסיף בית הדין, כי המערער לא הציג חוות דעת סותרת מטעמו או ראיות לסתור את האמור בחוות דעת השמאי.